הספר דן בשאלה כיצד נתפסים בני דת האסלאם בעיני הנאצים ומדוע הרגישו הנאצים בנוח לשתף פעולה עם עמי האסלאם והערבים בפרט. מחבר הספר מפריך את הטיעון הרווח שהנאצים ראו במוסלמים, באשר הם, שווי מעמד ליהודים בגלל היותם שמיים. כמו כן המחבר מוכיח שלעמי האסלאם היה ערך נעלה באידיאולוגיה הנאצית, והם אף זכו בתואר 'ארים של כבוד'. זאת ועוד, היטלר ועוזריו סלדו עמוקות מהדת הנוצרית ושאיפתם הייתה להחליפה בדת האסלאם. מבחינתם, דת זו הלמה יותר את האופי של הנאציזם. במחקרו נשען המחבר על מקורות ראשוניים, כגון: מסמכים בגרמנית, תעודות בשפות סלביות, עדויות של צמרת המפלגה הנאצית ומחקרים של חוקרים בעלי שם עולמי.