ספר זה הוא חיבור מקיף המתאר את הזיקה בין הנאציזם לעולם המוסלמי דרך השתלשלותם של אירועים היסטוריים, המשתקפים בגישתם האידיאולוגית והפוליטית של גורמים נאציים רמי דרג: אדולף היטלר, היינריך הימלר, ‘המשרד למדיניות הגזע של המפלגה הנציונל סוציאליסטית’, אדולף אייכמן, פריץ גרובה והמופתי חאג’ אמין אל חוסייני. המחבר בוחן מסמכים אותנטיים וחומרים תיעודיים בגרמנית, בשפות סלאביות, בעברית ובערבית, ככלי עזר להראות עד כמה הייתה עזה הערצת הנאצים את דת האסלאם. הואיל ולדידם הנצרות הייתה דת רכרוכית, שאינה הולמת את האופי הנאצי, שקלו להמירה בדת מוחמד. נוסף על סוגיית הדת, נדונה גם סוגיית הגזע של עמי האסלאם בכלל ושל הערבים בפרט. המחבר מראה שבשונה מהיהודים, התורה הנאצית מעולם לא ראתה בערבים בני גזע נחות, לכן לא רק שנישואי תערובת בין ערבים לארים לא נאסרו, אף נקבע על ידי היטלר ו’מדעני הרייך’ שבדמם זורם דם ארי. המחבר דן במידת חשיבותו של המופתי, חאג’ אמין אל-חוסייני, לממשל הרייך ולצבאו במהלך מלחמת העולם השנייה. כמו כן הוא מתמודד עם השאלה: עד כמה השפיעה, אם בכלל, מעורבותו של המופתי ביישום ‘הפתרון הסופי’.