ספר קולי - ״אנרי דושמן וצלליו״ מאת עמנואל בוב:בחור צעיר המשווע לחברה ולאהבה נאסף בפארק על ידי גבר עשיר שמניעיו מפוקפקים.אישה נשואה חוזרת בבוקר מליל אהבים ורוקחת סיפורי בדים כדי לתרץ את היעדרותה.בחור ששערורייה מכתימה את עברו מחליט לחזור אל משפחתו הכפרית ולבקש מחילה, אך נמלך בדעתו על סף הדלת.ואנרי דושמן, שעל שמו נקרא הספר, הוא גיבור בלתי נשכח המגלה שהעושר אינו מביא בהכרח לאושר.אנרי דושמן וצלליו הוא בלי ספק הספר המתאים ביותר לפתוח צוהר אל יצירתו הספרותית של עמנואל בוב, אחד הסופרים הצרפתיים המקוריים והמוערכים של תחילת המאה עשרים, שזכה להצלחה רבה בחייו.קובץ הסיפורים שראה אור בצרפת ב-1928, מאוכלס במגוון דמויות המחפשות סיפוק ומשמעות לחיים, וקשר אנושי - עם אחרים ועם עצמם.בוב משרטט ברגישות את דיוקנותיהם של גיבוריו הציוריים, על חולשותיהם האנושיות. עשירים ועניים, בוגדים ונבגדים, צעירים וקשישים, בורים ומשכילים, ולכולם מכנה משותף אחד - כמיהה לאהבה. פושעים, נשים יפהפיות וטיפוסים מפוקפקים המחפשים רווח קל, מהלכים אימים על גיבוריו המלנכוליים של בוב. קולם הפנימי והפחדים שעמם הם מתמודדים, הם המניעים את גורלו של כל אחד מהם.כל אחת מיצירותיו של עמנואל בּוֹב, חושפת מעין מציאות סוריאליסטית, ורבים כללו אותו בין סופרים דגולים כמו אדגר אלן פו, פרנץ קפקא ופיודור דוסטוייבסקי. הסיפורים של בּוֹב ניחנים בגאונות וכתיבתו ראויה לתואר כתיבה צ'כובית, בבחירה בדימויים חדים ומדויקים, ביכולת לתפוס את הרגע, שהוא תמיד חיוני ומעורר, השופך אור על האפלה הפנימית השוררת בחייהם של דמויותיו.ספריו זכו להערצתם של אלבר קאמי, רילקה וסמואל בקט, שתיאר את יצירתו של בּוֹב - "יותר מכל סופר אחר היה לבּוֹב חוש לפרטים הדקים...".עמנואל בוב (1898-1945) - סופר ועיתונאי. נולד בפריז לאב ממוצא רוסי ולאם מלוקסמבורג. כבר בגיל 14 ידע שחייו יוקדשו לכתיבה. בוב (קיצור שם משפחתו המלא - בובובניקוף) כתב עד 1924 תחת שמות העט פייר דוגה וז'אן וולואה. בשנה זו התגלה על ידי קולט שסייעה לו בהוצאתו לאור של ספרו "החברים שלי", ומאז החל לחתום על ספריו בשמו האמיתי.ב-1940 גויס כפועל למאמץ המלחמתי וקיווה לשווא להימלט ללונדון. בשנת 1942 הצליח להימלט לאלג'יר, שם כתב את שלושת ספריו האחרונים. בתום הכיבוש שב לפריז במצב בריאותי ירוד מחמת התנאים הקשים שלהם היה חשוף במהלך גלותו. עמנואל בּוֹב הלך לעולמו בפריז ב-13 ליולי 1945, יום לפני חגיגות הבסטיליה הראשונות לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.