"דממת יום הכיפורים יורדת גם על שכונת נווה רום. המזוודות עדיין לא מרוקנות. צלצול הטלפון באמצע השקט קרע את הדממה."אני יודעת שרק עכשיו חזרתם", התנצלה דינה, "אני יודעת שזהו יום קדוש עבורכם, ושאני מפריעה."ידעתי שהצלצול הדואג שלה ימהר להגיע. לא ידעתי עד כמה. "לא הספקתי עדיין לראות את צלאח, אמרתי לה, כמעט מתנצל."אני יודעת", השיבה. "לא בגלל זה אני מצלצלת. רציתי לומר לכם חג שמח ולהשמיע לך משהו שבוודאי תשמחו לשמוע. המתינו רגע על הקו."מהעבר השני עלו רחשים וקולות לא ברורים. צריחות קטועות של סרט הקלטה. מה זה יכול להיות שלא סובל דיחוי, תהינו.לפתע התבהר הקול. הקול שמדינת ישראל כולה ייחלה לשמוע..."