"אבא, למה אתה בוכה?" שאלה זהבה בת העשר. "מה אתה רואה בתמונות?" הוא הצביע לעבר דמות אישה בתמונה ונשם עמוקות. "זו ברוריה, אשתי הראשונה. היא נספתה בשואה יחד עם בננו הקטן יוסל'ה, והוא רק בן שנתיים." חמישים שנים לאחר מכן, מצלצל הטלפון בביתה של זהבה. "שלום, שמי נורית. אחרי מותו של דודי מצאנו בעליית הגג שלו קופסה עם מכתבים שהוא שמר. אחד מהם הוא מכתב בעברית שאביך שלח אליו מצ'ורטקוב לישראל. אשמח להעביר לך." מכתב זה מוביל את זהבה קורנברג למסע אל עיר הולדתו של אביה, בפולין. שבוע לפני הנסיעה היא מגלה את הסוד הדומם של ילדותה. סוד שאביה הסתיר וטלטל את חייה. סיפור אמיתי.