בספר הזכות על ארצנו – נאבקים בנרטיב ה״פלסטיני״ נדונות שאלות מרכזיות, העוסקות בזכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו, והוא מפריך את נרטיב הנכבה הידוע גם כנרטיב "הפלסטיני". הספר מתאר בהרחבה את ההיבט המשפטי של זכויות היהודים על ארצם מהירדן ועד הים, בכלל זה – הזכות להתיישב ביהודה ושומרון. קביעותיו של המחבר נשענות על מאורעות היסטוריים רבי משמעות, ביניהם: החתימה על כתב המנדט ב-1922 וההכרה הרשמית של האו"ם בזכויות העם היהודי בכ"ו ביוני 1945. מחבר הספר מבסס את דבריו על חומרים היסטוריים מתקופות שונות: מסמכים רשמיים, עדויות של בני סמכא, מחקרים של חוקרים מובילים בעולם שהתמחו בהיסטוריה של ארץ ישראל בתקופות הנדונות או במשפט הבינלאומי. בדיון מפורט מוצגים נתונים דמוגרפיים שונים ונתונים על הגירת הערבים לארץ מהמאה התשע-עשרה ועד 1948, שלהי תקופת המנדט. בנוסף לכל אלה, המפה של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (26 חלקים) ואזכור תצלומי אוויר משמשים את המחבר לחיזוק הטענה שהארץ הייתה שוממה בתקופת העלייה הראשונה (1881).