אֶריך אָוּאֶרבַּך (1957-1892) היה פילולוג יהודי גרמני דגול, חוקר ספרות השוואתית, היסטוריון ומבקר ספרות. ספר זה מציג מחדש את הביוגרפיה הרעיונית של יצירתו במסכת תמציתית ובהירה, הממחישה את התהוות היצירה לצד התמורות הדרמטיות בנות הזמן – עליית הפשיזם בגרמניה והמהפכה הנאצית שהעלתה את היטלר לשלטון ודחקה את אוארבך לגלות באיסטנבול. בספר זה נבחנים חייו, זמנו ועבודתו של אוארבך מנקודת מבט קונטקסטואלית, המביאה בחשבון את הרקע ההיסטורי והאידאולוגי – את ניצחונן של הפילולוגיה הארית וההיסטוריוגרפיה הנאצית, המבוססות על גזענות ועל אנטישמיות. אלו עקרו כליל את התנ"ך העברי, הברית הישנה, מן התרבות הגרמנית ומן הציוויליזציה המערבית. בתגובה חיבר אוארבך אפולוגיה (Apologia), כתב הגנה על המסורת ההומניסטית היהודית־נוצרית של המערב בימים שזו עמדה בפני הסכנה הגדולה ביותר לקיומה.