בשנת 1956 מנה כפר־קאסם כ־2,000 תושבים, שנמנו עם שש חמולות מרכזיות. מאז סיפוחו לישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק (אפריל 1949), הכפר נמצא תחת ממשל צבאי שכלל גם עוצר ופיקוח על התנועה. מקורות הפרנסה העיקריים היו המחצבה והחקלאות. השכר הממוצע לצעיר היה חמש לירות ליום, ובמחצבה – פחות מכך. 350 פועלים היו מאורגנים במסגרת "ברית פועלי ישראל". בכפר היו כ־10 מכוניות משא, ובבית־הספר למדו 550 תלמידים. ביוב וניקוז לא היו בכפר. "אנחנו אזרחים טובים", אמר המוכתר ודיע מחמוד סרסור: "כפר־קאסם הוא כפר של עמלים שלווים ושוחרי שלום". המוכתר השתייך למחנה "אל מעארדה" שהיווה אופוזיציה לתנועתו של המופתי. מעטים מבני הכפר השתתפו במאורעות האלימים בזמן המנדט.