אֵ־ל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן

האוּמנם מסתתר?

ילדוּת היא מולדת. מהי ילדותו של מסַפר בשפריר חביון?

קהיר היא לו מולדת אמיתית ורחוקה, של ערבית ושל צרפתית, ומעל להן עברית נפלאה של פיוטים ולימוד וערגה למולדת אחרת, מולדת שכל־כולה מדומיינת במילים – ארץ ישראל. וכאן, בילדוּת הממשית הזאת, הלא־דמיונית – המולדת הירושלמית של בית־מזמיל על ריחותיה הערביים, ועין כרם על מנזריה זורעי המסתורין והאימה – כאן הולכת ונפרשׂת לפנינו מניפה רחבת זמנים ומרחבים, כולה מארג מפותל של חלומות ושבריהם.

והסיפור מתגלגל מחלבּ הבלתי נשכחת, דרך הפוגרום בעיירה באוקראינה, מן החיפוש אחר הילדים הנעלמים באירופה החרֵבה, והבריחה מטריפולי שבלוב בין גלים ואנגלים, אל טעמם של תפוזי הקיבוץ שכל ארץ ישראל כולה נִתקפלה אל מתחת לקליפותיהם – אהבת תפוח הזהב. האם היא אהבה נכזבת? סיפור אובדנה של ילדות הוא סיפור קנייתה של מולדת חדשה, על תקווֹתיה, על ייסוריה, על האמת שתמיד מסתתרת בה. ועל הסיפור הזה כולו שפוך חן מיוחד, הוא החן של פתרון חידת גלגולו של ניגון – חסידי? מזרחי? צברי?

למהדורת היובל הזאת צירף סבּתו אחרית דבר מיוחדת.