ארבעה מספרים מגוללים את קורותיה של משפחה שהייתה "ההבטחה הגדולה" של דור הצברים: יעל, יפהפייה תל אביבית מרירה; אורי, פלמ"חניק שברא עצמו מחדש; הבן הראל והבת הילה. כל אחד מהם מספר גרסתו בשפתו הייחודית, וכך נוצר מעין "רשומון" משפחתי, אם כי כל סיפור מתמקד בחלק אחר של התקופה. יעל חושפת בגילוי לב את האגוצנטריות שאפיינה אותה ואת אורי, ואינה סולחת לו שנטש אותה במחלתה. אורי רואה בעצמו קורבן להתעללות מתמשכת שממנה ניצל בנס, לדבריו. הראל מתאר בשפה מחוספסת ולגלגנית את קורותיו של בטלן מקצועי, שניצל קרובי משפחה ואחרים – עד שנרתם לטפל ביעל החולה עד ליום מותה. ואילו הילה מזגזגת בין ימיה כנערה בין ציפורניה של אימה לבין הווה – שבו היא מוצאת מסתור בחיק משפחתה. האם היא היחידה שנותרה שפויה או אולי סובלת יותר מכולם? הסיפור הוא "רומן מפתח", השואב השראה מחיי המחברת. עינת גשרי, ילידת סוף שנות החמישים, שכונת בית הכרם בירושלים. את לימודיה התיכוניים סיימה בגימנסיה רחביה. במהלך שירותה הצבאי הייתה מש"קית חוויה וידיה"א. לאחר שחרורה, למדה צילום במכללת הדסה ואמנות במדרשה לאמנות (כיום חלק מן המדרשה בבית ברל). בעלת תואר שני בחינוך לאמנות ותואר שני נוסף מהמחלקה ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת בר אילן; נושא התזה שלה הוא "הפלמ"ח בראי הצילום", ובמסגרת עבודתה זו זכתה בכמה מלגות הצטיינות. כיום מלמדת אמנות ועיצוב בתיכון שבקיבוץ גבעת ברנר ומרצה לשעבר במכללת אחווה. מתגוררת בתל אביב, נשואה ואם לשניים.