כמיהות ותככים לרוב רוחשים מתחת לפני השטח בקאירולה, בירתה של ממלכת פיסוארגה, שבה מתרחשת עלילת הפרח שתחת לרגל – סאטירה על חצר מלוכה כלשהי, עם יותר מרמז אחד לווינה של שנות ה-20. מעל לפני השטח יש בה שפע שמלות מרהיבות ושיחות ריקניות מלאות אירוניה ושנינות או צדקניות, או בקיצור - צביעות. טיפוסים אקסטרווגנטיים, אקסצנטרים ומטורללים יש בה, ובהם הוד חולמנותה המלכה, המתעניינת בעתיקות כדרלעומר הסמוכה לסדום, מדאם לחלחוני שתעשה הכול כדי שיציגוה בארמון, לאורה דה נזיאנזי האומללה המתייסרת באהבתה להוד נרפותו הנסיך יוּסף, אך יש בליבה גם פינה חמה לאחות אורסולה ממנזר הברדס הלוהב. ליידי משהו, שהפיצה שמועת שווא על פשפשים במלון ריץ, ועומדת בפני תביעת דיבה. רונלד פירבנק מצליח ללכוד בסיפור המוטרף, המצחיק והחיניני את הדו־פרצופיות של בני האדם, ובמיוחד את זו של האנגלים בני החברה הגבוהה של זמנו, וזאת אף על פי שעלילת הספר מתרחשת אי-שם במקום דמיוני – אולי בת דמותה של חצר המלוכה הווינאית העליזה – הרחק מחופי האי הבריטי, ובזמן לא ממש מוגדר. פירבנק הוא רב אמן של עלילות דמיוניות. הדמויות גולשות לדרכן, טרודות משמועות חסרות ביסוס על פרעושים במלון ריץ, מעונות בידי אהבה, מציינות בהקלה "איך הפרצוף מתרפה בגנים" או נמוגות בעצב אל החיים מלאי המאורעות במסדר נזירות. ומעל הכל - הרגע, ולא סדר האירועים, הוא החשוב מכול.