רבים מחשיבים את אלברט איינשטיין לגדול הגאונים: תורת היחסות הכללית שלו הביאה למהפכה בהבנתנו את היקום, ותגליותיו הובילו אותנו אל העידן האטומי. אבל בעשורים המאוחרים של חייו, רוב המדענים הפעילים התעלמו ממנו, ואפילו חבריו הקרובים ביותר לא לקחו ברצינות את רעיונותיו.

בספר הטעות הגדולה של איינשטיין חושף דייוויד בּוֹדאניס את שורשיה של ההידרדרות הזאת: התכונות שהביאו לאיינשטיין את תהילתו בראשית הקריירה שלו - דמיון, תעוזה, ביטחון עצמי מוחלט - ושירתו אותו נאמנה בחתירתו לחשוף את מבנה היקום, הן אותן התכונות שהביאו אותו לא לקבל את הגילויים החדשים במכניקת הקוונטים ופגעו בחיפוש שלו אחר האמת המוחלטת.

בּוֹדאניס מתחקה אחר הקריירה האינטלקטואלית וחייו האישיים של איינשטיין, ומראה כיצד האמונה המוחלטת שלו ביכולותיו ובאינטואיציות שלו הביאו אותו אל פסגות החשיבה האנושית, אבל גם לכך שבערוב ימיו נדחק מחזית המדע.

הטעות הגדולה של איינשטיין היא ביוגרפיה אינטימית ומאירת עיניים, המתארת איזו מורשת אדירה השאיר לנו איינשטיין – וכמה גדולה עוד יותר היא יכלה להיות לולא נכנע לחולשות הכל־כך אנושיות הללו.

"בפשטות נפלאה בּוֹדאניס מזקק את דמותו של האיש הענק הזה."