״תן לי סיגריה.״ היד שלי לא מגיעה לחפיסה שלו. ״מה שתרצי.״ אני מסתכלת עליו ואומרת ברצינות מוחלטת, ״תיזהר ממני.״ הוא מושיט לי אחת ומניח יד על הלב, מחייך. כמעט ולא החלפנו מילה וכבר אני מרגישה שאני עומדת להתנפל על הגבר הזה ולמשוך אותו אלי עד שיצרח, שיתחנן שאעזוב, וגם אז לא ארפה. לנגד עיני צְבוֹעִים מרטשים את הבשר החשוף של הפגר. המבט שלו נשאר עלי והחיוך גם עדיין שם, ניבים שפונים מעט פנימה ועולים על השיניים הבאות בתור. הפה הזה כל כך יפה בעיני. ״נו?״ אני חסרת סבלנות.