"אם מישהו מביט בה עוטפת כיכר לחם בנייר מרשרש במאפיה שלה, הוא עשוי לחשוב שניצבת מולו אישה הרפתקנית, בעלת ביטחון עצמי ונטולת עכבות. חבורת הצמידים המקרקשים שעל מפרק כף ידה ושערה הפרוע משווים לה מראה תזזיתי, מפוזר. חולצתה בעלת מפתח עמוק וכתפיה חשופות, חיתוך הדיבור מהיר, קומתה זקופה. אבל מבט נוסף יגלה שמי שהיתה פעם צעירה בעיר רחוקה ופראית עומדת כעת מעט דהויה מאחורי דלפק מקומח, יש לה בטן גדולה, משימות רבות להשלים ומועקה." למיכאלה, גיבורת בואי ציפורים, יש "הכול", אבל שמחת החיים חומקת ממנה אל בולעני השגרה.