"הילד חי עם אמו באוסטרליה. ילד הפוך, אני קורא לו ביני לביני, מאחר שהוא חי בחצי הכדור הדרומי. הכינוי הזה מרחיק אותו ממני, הופך אותו לקוריוז. לא ראיתי אותו שלוש שנים, מאז שהיה בן ארבע. שנה רודפת שנה, במהירות שקשה לתאר, ואזלו לי כבר התירוצים. אני חייב לראות אותו לפני שאאבד אותו. אנחנו נפגשים בסקייפ, יושבים מול המסכים ורוב הזמן שותקים, כי אני לא יודע איך למשוך אותו בלשון. זה לא נקרא קשר."

כך מתחיל וידויו הנוקב, האכזרי, של הילל, אב המתוודע לבנו הקטן לאחר שנים של התנכרות.

המצב המסובך שאליו הוא נקלע הרחק מביתו – קרוע בין אהבת חייו, אליס, לבין ענת, אם ילדו הלא צפוי – מעמיד אותו מול משימה שנראית מעל ומעבר לכוחותיו: לפעול על פי תוכנה רגשית חדשה.

בכפל ראייה מרתק ולא שיגרתי - המורכב ממבט חסר רחמים מבפנים וממבט מהורהר מבחוץ – מתאר גיבור הספר את הקרבות המרים בזירה הלא מוכרת, כשמצד אחד של המתרסם ניצבת כמו תמיד, האישה, ומצידו השני – הילד המאוחר. זהו מאבק איתנים, התובע ממנו להתגבר על חולשותיו ובתמורה להיחשף לעוצמות ולרגעי קסם נדירים.

"למגד יש הכישרון הגדול להתייחס לשאלות מטאפיזיות כאילו אינן מטאפיזיות כלל." 'די צייט' (גרמניה)