"לוּ היית שואל אותי עד כמה הרחקתי לכת במחשבותי לפני שהכול קרה, לא הייתי ממהרת לענות... שעות ארוכות הייתי יושבת ומתפללת שיקרה לה משהו, ובכל זאת, כל אותה שנה, עד סופה כמעט, לרגע לא העליתי בדעתי שמשהו באמת עתיד לקרות." איפה עובר הגבול בין דאגה אימהית לאובססיה? יעל, אם חד־הורית לנדב בן השבע וחצי, עוברת מתל אביב לרעננה כדי להיות קרובה להוריה ולאפשר לבנה התחלה חדשה. אבל כשמתבררים יחסי הכוחות ההרסניים בין הילד לבין בת השכנים, יעל נסחפת לסחרור של כעס ורגשות אשם ואינה מבינה מה באמת מתרחש מתחת לאפה בעודה עסוקה במחשבות על נקמה.