המיזנתרופ, ‬ספרו‭ ‬החדש‭ ‬של‭ ‬יונתן‭ ‬יבין, ‬הוא‭ ‬רומן‭ ‬קיצוני‭ ‬ומלוטש‭ ‬להפליא‭ ‬על‭ ‬תיאטרון‭ ‬החיים‭ ‬והמוות. ‬במרכזו‭ ‬ניצב‭ ‬דורון‭ ‬אריכא, ‬מחזאי‭ ‬תל‭ ‬אביבי‭ ‬בלתי‭ ‬נסבל, ‬שבכל‭ ‬זאת‭ ‬מתמכרים‭ ‬אליו‭ ‬ואפילו‭ ‬מתאהבים‭ ‬בו. ‬כמעט‭ ‬בעל‭ ‬כורחנו‭ ‬אנו‭ ‬מתלווים‭ ‬אל‭ ‬דורון‭ ‬היורד‭ ‬שאולה‭ ‬במדרון‭ ‬מרתק‭ ‬של‭ ‬הצלחה‭ ‬מסחררת‭ ‬וטירוף, ‬ספק‭ ‬מרצונו‭ ‬החופשי, ‬ספק‭ ‬כמי‭ ‬שמתומרן‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬כוחות‭ ‬ערמומיים‭ ‬וגדולים‭ ‬ממנו‭.‬ הוא‭ ‬שחצן, ‬בוטה‭ ‬ומתנשא. ‬חייו‭ ‬נגועים‭ ‬בשחיתות‭ ‬מוסרית‭ ‬ואמנותית, ‬והוא‭ ‬פוגע‭ ‬בזולת‭ ‬בלי‭ ‬לדפוק‭ ‬חשבון, ‬פשוט‭ ‬כי‭ ‬הזולת‭ ‬שם. ‬המחזות‭ ‬שלו‭ ‬נכתבים‭ ‬בדיוק‭ ‬לטעם‭ ‬הקהל‭ ‬ולכן‭ ‬ממלאים‭ ‬אולמות, ‬וסצנת‭ ‬התיאטרון‭ ‬התל‭ ‬אביבית‭ ‬סוגדת‭ ‬לו, ‬חוששת‭ ‬מפניו‭ ‬ונענית‭ ‬לכל‭ ‬גחמותיו‭. ‬למעשה, ‬דורון‭ ‬אריכא‭ ‬חי‭ ‬בתחושה‭ ‬די‭ ‬מבוססת‭ ‬שהעולם‭ ‬כולו‭ ‬סר‭ ‬למרותו‭.‬