"ורד הוא ורד הוא ורד." שפת הפרחים הוויקטוריאנית שימשה להעברת מסרים רומנטיים: יערה למסירוּת, אסתֵר לסבלנות, ורדים אדומים לאהבה. אך את ויקטוריה ג'ונס היא שימשה בעיקר לביטוי תחושות כמו יגון,
 אי־אמון ובדידות. אחרי שבילתה את ילדותה המצולקת בבתי אוֹמנה, היא אינה מסוגלת להתקרב לאיש, והקשר היחיד שלה עם העולם הוא דרך פרחים ומשמעויותיהם. בת שמונה־עשרה כעת, ואחרי שיצאה לחיים עצמאיים, לוויקטוריה אין לאן ללכת והיא ישֵנה בפארק ציבורי, שם היא מטפחת גן קטן משלה. עד מהרה מגלה שוזרת פרחים מקומית את כישרונותיה, ומתחוור לוויקטוריה שחוננה ביכולת טבעית לעזור לאחרים באמצעות פרחים שהיא בוחרת למענם. אלא שאז היא פוגשת מוכר מסתורי בשוק הפרחים, וההתאהבות בו מעוררת בה תהיות לגבי מה שחסר בחייה ומובילה אותה להתעמת עם סוד כאוב מעברהּ. האם היא תסכן הכול בתמורה להזדמנות לאושר? "שפת הפרחים" טווה עבר והווה לכדי דיוקן צלול של אישה בלתי נשכחת שכישרונה המיוחד מסייע לה לשנות את חייהם של אחרים, גם כשהיא נאבקת להתגבר על עברה המיוסר שלה עצמה.