העולם נחרב.

היערות בערו, האגמים והנהרות התייבשו, והאוקיינוסים עלו על גדותיהם. ואז פרצה מגפה והתפשטה על פני כדור הארץ. אלימות השתוללה, משפחות נספו, אנשים רצחו זה את זה

ואז בא נתעב.

הם חיפשו פתרון. ואז הם מצאו את הילד המושלם. שמו היה תומס, והוא עזר להם לבנות מבוך.

עכשיו יש סודות. יש שקרים.

יש בגידות ויש נאמנויות חדשות.

זהו סיפורו של הילד תומס, וכיצד עזר לבנות מבוך שרק הוא יכול להחריב.

אין דרך חזרה.

"בתוהו ובוהו שהשתרר האוויר נעשה סמיך, כל הקולות נמוגו, הזמן חדל להתקיים. הילד צפה בשני הוריו שנפלו ארצה ורִיק נפער לרגליו. חלף רגע ארוך שבו איש לא נע, בעיקר לא אמא ואבא. הם לא ינועו שוב לעולם.

כל העיניים פנו אל שני הילדים שהתייתמו .

'קחו את שניהם, לעזאזל', אמר לבסוף אחד הגברים. 'הם יוכלו להשתמש בַּשֵני לבַקָרה' .

הדרך שבה האיש הצביע עליו, באדישות כזאת, כמו מישהו שמחליט לבסוף לקחת פחית שימורים אקראית במזווה. הוא לעולם לא ישכח את זה. הוא זחל אל ליזי, משך אותה אל בין זרועותיו. והזרים לקחו אותם משם."

לאחר שכתב ג'יימס דשנר את שלושת ספרי הסדרה: 'הרץ במבוך', 'מבחני הכוויה' ו'תרופת המוות', הוא החליט להיענות לרצונם של הקוראים הסקרנים ולכתוב ספר על האירועים שקדמו לכניסתו של תומס לקופסה: לתאר כיצד נבנה המבוך, להיכנס יותר לעומק הדמויות – תומס, תרזה, ניוט, מינהו, אלבי ויתר הקורחים – ולספר על היחסים ביניהם ועל חייהם בְּמִתחם נתעב לפני שנכנסו למבוך.