אמא, הספר החדש של ענר שלו, הוא רומן ווידוי סוחף ומצמרר, המשובץ רסיסים אוטוביוגרפיים לכאורה , שבמרכזו התמודדות אמיצה וגלוית עיניים של המחבר עם מות אמו, ובעקבותיו עם חייו ומשמעותם. זהו ניסיון ספרותי חלוצי לכתוב רומן שהוא גם מסה, ממואר, סקיצה משפחתית רבת דמויות ודורות, ויומן-אבל נזירי שאין פרטי ממנו. המספר המתבשר על מות אמו נקלע לנקודת-קצה, שבה דבר אינו בטוח עוד: היחסים עם הסובבים אותו, הזיכרון ואפילו הלשון עצמה. אמא הוא ניסיון לחצוב לאבל מקום, מרחב-תהודה, לָצוּר לו לשון ועולם. הספר נע בין חטיבות סיפוריות לפניות ישירות אל האם, ההופכות בעל כורחן, באין עונה, למהלכים בדיוניים; מתנודד בין ציורים עזים, על גבול הסוריאליזם, לבין מהלכים כמו-לוגיים, המזקקים מעין מתמטיקה של צער. במותה של האם, הבן מאבד גם עדה ומספרת,ונגישות לקורות חייו. הוא נאלץ לספר לעצמו את חייו מבראשית, ליתר דיוק, מכמה ראשיוֹת אפשריות. הטקסט נבנה כתיבת פנדורה האוצרת עולם שנחסם ונחמס; צרור מפתחות מזמין ומתעתע לבית שאיננו.