סיפור מעודן ומסקרן על אודות היריון אחד, לידה אחת ומחשבות של אישה אחת על כל אלה.

אנבל בחודש השלישי להריונה. היא נמצאת בעבודה כאשר היא מקבלת בשורת איוב בטלפון. היא לא רוצה לדעת את הפרטים, היא רק רוצה לשוב הביתה ולהמשיך ליצור חיים. העובר שברחמה מטריד ומקסים אותה בה בעת. היא מרגישה אותו מפרפר. כשתלד, היא תעמוד על הרגלים מיד, אבל סוד גדול, שטומן בחובו כאב גדול עוד יותר, יצבע את חודשי האימהות הראשונים בצבעים קודרים. עד שיגדל התינוק, יזחל ויפטפט, תלמד אנבל לפרוט את ילדותה שלה לאחור ותתעמת עם זיכרונות חזקים ועמומים, בלתי-מובנים ובלתי-נשכחים.

זוהי הנובלה השנייה מפרי עטה של יעל דין בן-עברי (ילידת חיפה המתגוררת בברלין, אם לבת ולבן). בבהירות ובתשומת לב גדולה לפרטים מתארת דין בן-עברי רגעים הרי גורל שבין התחלת חיים ובין געגועים שאינם פוסקים; בין מפגש משנה חיים ובין פרידה שאין לה סוף. חוויית ההיריון והלידה מוצגת כאן כמסע רב-תהפוכות, שבמרכזו דיאלוג בלתי-פוסק עם פצעי העבר ועם התקוות לעתיד.