תשעת הפרקים ברומן 'אישה בשמלה ירוקה' של מיה לוי-ירון, מתארים בדרך של עירוב פרטי מציאות ודמיון, אירועים המתרחשים לאורך שנים בתא המשפחתי שבו גדלה. הפרקים חוברים לסיפור חיים רוחש ודינמי, על צדדיו הנגלים והנסתרים.מיה לוי-ירון היא בתה של המשוררת חיה ורד, שבשנות החמישים של המדינה נחשבה להבטחה ספרותית גדולה ובשלב מסוים בחייה הפסיקה לפרסם את שיריה, נעלמה מהבמה הספרותית ונשכחה. ההבטחה הספרותית שלא התממשה במלואה, חוויית ההימחקות והשכחה ורישומה המצטבר על נפש האם, לצד הבעל – יליד גרמניה, פלמחניק לשעבר ואיש ספר, האוחז כמיטב יכולתו בהגה המשפחתי – הם מליבתם של סיפורים אלה. כתיבתה של מיה לוי-ירון גועשת ואינטנסיבית, בדיוק כמו המציאות המתוארת בספרה. בכאב מהול בהומור שנון היא מתבוננת בנפשות שעצבו את ילדותה ועולמה. היא נעה בתנועה קלידוסקופית בין זמנים, מקומות ושלל דמויות ססגוניות ויוצרת תמונה חיה ועזת מבע של סיפור משפחתי ואנושי הנטוע בהוויית החיים כאן בארץ, בעבר ובהווה. זהו ספרה הרביעי של מיה לוי-ירון. ספריה הקודמים: "הדג החמישי הוא שלך", שוקן, 1987 (נעורים); "מה שאין לי", הספריה החדשה, 2004; "הים ידע", כרמל, 2008 (שירה).