אהבתו הגדולה של חנן פורת אל הארץ ואל נופיה מוצאת את ביטויה בפאתוס המלווה את שיעורי התנ"ך שלו. המקרא והארץ, שניהם בבת עינו ומפעל חייו, התמזגו יחדיו בשיעוריו המופלאים שבהם ביקש להפוך תורה שבכתב לתורה שבלב, לתורה המאירה ומעוררת את הלבבות. כפרשן בעל נפש, פנה חנן פורת תדיר לקטעי השירה העברית ובמקביל הציע עקרונות שעל פיהם יש לגשת ללימוד הפסוקים. לא פעם הוא גם עסק ביחס שבין פרשנות חז"ל לפשוטו של מקרא, תוך שהוא טורח להראות כיצד התורה שבעל-פה משוקעת בתוך פסוקי המקרא עצמם. תנ"ך שבעל־פה מכנס לראשונה את שיעורי התנ"ך של חנן פורת, שאותם נשא לאורך השנים במסגרת "ימי העיון בתנ"ך" של מכללת הרצוג וישיבת הר עציון בגוש עציון. בספר זה יפגשו הקוראים והקוראות גם כמה ממאפייני תורתו הבולטים ביותר של המחבר: היותה תורה לאומית-דתית בעלת משמעות ורלוונטיות מתמידה; החיפוש אחר פרשנויות אקטואליות ברמה הלאומית והאישית, ומעל הכול האמונה העמוקה כי דבר ה; והשפע האלוהי על היבטיו השונים איננו נע רק מלמעלה למטה, אלא לא פחות מכך מהווה תוצר של הפעילות האנושית, כאן ועכשיו. תנ"ך שבעל־פה מעביר באופן חי את מורשתו העיונית של חנן פורת, מי שהיה סמל ומופת לדור שלם, אדם שהתנ"ך לא מש מידיו.