בכנות וישירות שחודרות מבעד לכל ההגנות, רוקסן גיי כותבת על תולדות הגוף שלה ועל מערכת היחסים שלה אתו, שבה משתקפות מערכות היחסים המסוכסכות שלנו עם הגופים שלנו. גיי, בת להורים שהיגרו לארצות הברית מהאיטי, מתארת את חוויותיה כאישה שחורה עם השמנת יתר בחברה שאינה חדלה לעסוק בגוף וממשטרת אותו ללא הרף. היא מספרת על התקיפה המינית שעברה בילדותה, תקיפה שבעקבותיה העלתה במשקל כדי להיות בלתי נראית, מוגנת. בצלילות היא בוחנת את הקיבעונות, את הבושה, מדברת על היסטוריה מינית ופגיעה מינית, על תפיסות חברתיות ועל האכזריות שבה הן מעצבות את הדימוי העצמי שלנו.