האם הספרות החסידית היא השלב האחרון בתולדות הספרות המיסטית היהודית, כפי שסבר גרשם שלום? האם אפשר למצוא מיסטיקה בספרות, ובעיקר בשירה העברית החילונית, שנוצרו במאה העשרים? בספר זה מוכיחה חמוטל בר-יוסף שהשירה העברית במאה העשרים ירשה, המשיכה ופיתחה את היצירה הספרותית המיסטית היהודית, וכי גם סופרים ומשוררים שקיימו אורח חיים חילוני דוגמת ביאליק, אלתרמן, אברהם בן-יצחק, אמיר גלבוע, פנחס שדה ובנימין שבילי כתבו יצירות בעלות אופי מיסטי מובהק. זלדה, דליה רביקוביץ, רבקה מרים, יונה וולך, חביבה פדיה ואחרות הוסיפו למיסטיקה היהודית המסורתית שירה מיסטית נשית. המיסטיקה היהודית לדורותיה ספגה השפעות זרות, ועל כן שימשה לעתים גשר בין היהודים לבני דתות אחרות. גם השירה העברית המיסטית המודרנית יכולה לשמש גשר בין יהודים דתיים לחילונים שנכספים לחיים רוחניים, וכן לגשר בין הרוחניות היהודית לרוחניות הנוצרית והמוסלמית. בספר זה מבליטה חמוטל בר-יוסף את הרקע הרוסי שעליו צמחה ההתעניינות במיסטיקה בספרות העברית, ואת החותם המיסטי המודרני שהטביעו הספרות והתרבות הרוסית על השירה העברית שנכתבה במאה העשרים.