בשלהי 1889, מספרים הביוגרפים, ברוסיה כולה – לא הקבילו אנשים זה את פני זה ברחוב ב'מה שלומך', אלא שאלו: "האם קראת את 'סונטת קרויצר'?". רבים העריצו את הנובלה כיצירה גאונית ומסעירה, אחרים ראו בה שערורייה.

הסיפור הוא מונולוג של בעל שרצח את אשתו בהתקף של קנאה. השקפותיו של הבעל על הגיהינום של חיי הנישואים, על היעדרה מן העולם של אהבה שאינה תאווה גופנית, ועל החושניות והיצר כתופעות המנוגדות לטבעי ולפשוט, חופפות להפליא את דעותיו של טולסטוי-עצמו באותם ימים, עד כי נדמה ש'סונטת קרויצר' היא נובלה כמעט אוטוביוגרפית.

נוסח קודם של תרגומו של קריקסונוב ראה אור בספריה החדשה בכרך 'איוואן איליץ' ואחרים' (1999). התרגום נערך מחדש, באופן משמעותי, לקראת הופעתה של הנובלה בספריה הקטנה.