קפטן קורו התעוררה בחללית ההרוסה שלה. האוויר היה דולף. לא היה שום סימן מהחבר שלה, ג'ארון. קורו רצה אל תרמיל הבריחה, והציבה נתיב לכדור הארץ.
כעבור שעה עברה קורו את הירח. היא הייתה מאדים, היא הייתה עצובה, בוכה. היא הייתה לבדה.
תרמיל הבריחה של קורו הגיע דרך העננים הפוך, ונתקע בעץ.
קורו הביטה החוצה בדברים ירוקים, גדולים ומפחידים שמתנדנדים. היא בלעה את שפתיה, ופתחה את הדלת לאט.
יצור שצווח וקפץ באוויר הפחיד אותה.
תוכי הקקדו צחק, "אני פובון, זה העץ שלי".
"זה הבית שלך? " קורו שאלה.
פובון הנהן. "את לא מכאן, נכון "?
"לא." קורו הצביעה אל השמים.
פובון מסתכל למעלה. "זו דרך ארוכה, איך את יכולה לדבר קקדו?"