בשירים עזי מבע, הבועטים בחושניות ובחדווה בכל מוסכמה חברתית או פואטית, בוחנת ללי את מושג הבית, ובאמצעותו – את מושגי ה"פנים" וה"חוץ".שיריה ממששים את קו הגבול בין האדם כיצור פרטי וכיצור חברתי, בין ההוויה הדומסטית לבין ההוויה הבין־אישית, בין מה שמצוי בין ארבעה קירות לבין הרוח החודרת מבחוץ אל חלל הנפש."הבית המשוגע" הוא בית קונקרטי מאוד, שכל תל אביבי יזהה בלי קושי, אבל הוא בעת ובעונה אחת גם סמל: סמל של סירוב למוסכמות, סמל של מוזרוּת ושל נבדלות, סמל של פרטי שהוא פומבי ושל פומבי שהוא פרטי. דורי מנור זהו ספר שיריה החמישי של ללי ציפי מיכאלי.ספריה הקודמים: 'שירי ללי', 'צייר אותי בוערת', 'הסולנית' ו'מסכת פנים'. ללי ערכה את האנתולוגיה 'התנגדות'.בעשור האחרון יצרה סרטוני וידאו ארט שירה, שחלקם השתתפו בפסטיבלים בינלאומיים. שיריה פורסמו בבמות ספרותיות שונות ותורגמו לשפות זרות.