שני צעירים נפגשים, מתאהבים ומחליטים להתחתן, אבל הקִרבה ביניהם מותחת את כל החוטים השזורים בין שתי המשפחות עד כאב. עד פקיעה. מצד אחד ניצבים אמא שלו, אבא שלו והמאהבת לשעבר, ומן הצד השני אמא שלה, בן זוגה הנוכחי ובעלה הקודם. בתווך, פורטת באין רואים על המיתרים הללו, עומדת מישהי ומתבוננת בהם. בכולם. גיבורי הספר הזה גברים ונשים, הורים וילדים, מאהבים וננטשים נבחנים מבעד למנסרה המפצלת כל אחד מהם לקרן ישירה, צלולה וחותכת, החודרת מבעד להגנות היומיום, מזדהרת באבק השגרה ונשלחת היישר אל הלב. כמו לשבור אור הוא יצירה הבוחנת לעומק את המבנה והמשמעות, האפשרות וחוסר האפשרות של אותה המצאה מורכבת ופשוטה כמו קציצות ופתיתים המשפחה: כיצד להיות חלק ממנה והאם ניתן שלא. הרומן החדש של מירי רוזובסקי הוא ספרות פוליפונית במיטבה, צורה המהדהדת ומשכפלת את התוכן ומצליחה להעמיד לא רק דמויות מובחנות ומלאות, אלא גם סיפור מפורק, המתאחה לשלם הגדול מסך חלקיו. ״הגיע הזמן לעזוב. שוב. כל כך הרבה פעמים אמרתי לעצמי את המשפט הזה. כל כך הרבה פעמים אמרו לי אותו. רק את לא אמרת. אבל הרי לעזוב ולהצטרף, לתת ולקחת, להשמיד ולהצמיח, מי בכלל יכול להגיד מה ההבדל. בטח לא אני, בטח לא הם, הילדים הקטנים והטובים של אמא ואבא, אמא ואבא של הילדים הקטנים והטובים, הם, שהבטיחו לתת ואז לקחו, או התחרטו ברגע האמת, כמו גנבים עלובים שנתפסו במצלמת האבטחה. אבל הסוף הרי תמיד כתוב בהתחלה. חקוק. חבוי. חרד וחודרני. ושקוף. כמו אוויר. כמו אהבה. כמו אפשרות.״ מירי רוזובסקי היא מחברת רבי המכר עטורי השבחים אותה האהבה, כמעט (2005), פעם בחיים (2009), קובץ הסיפורים כל הדרך הביתה ועוד סיפורים (2011), וספרי הילדים מיצי (2001), ילדה עם כנפיים (2002) וסדרת רוני מקרוני.