ספר ששיריו חברתיים וקיומיים כאחד, הקורא למחאה והתעוררות. אמיר אור אינו נרתע מלחרוג ממעגל הקסמים של האני ולגעת בפצעי הכלל – החברה, המדינה, והאדם באשר הוא אדם. זוהי שירה של חזות קשה הכואבת את התנהלותנו הפוליטית, החברתית והרוחנית. בכל הרמות האלה המחאה ששירתו מבטאת היא קודם כל ערכית. עדשת הספר מתכווננת על צעירים ומפוטרים, ובוחנת את מלחמת הקיום האורבנית, אך גם את הרעב למשמעות, את יחסי האדם והטבע ואת היהדות והישראליות.הַבַּרְבָּרִים: סִבּוּב שֵׁנִילֹא לַשָּׁוְא חִכִּינוּ לַבַּרְבָּרִי ם,לֹא לַשָּׁוְא נִקְהַלְנוּ בְּכִכַּר הָעִיר.לֹא לַשָּׁוְא עָטוּ גְּדוֹלֵינוּ אֶת בִּגְדֵי כְּבוֹדָםוְשִׁנְּנוּ אֶת נְאוּמָם לִכְבוֹד הַמְּאֹרָע.לֹא לַשָּׁוְא נִתַּצְנוּ מִקְדָּשֵׁינוּוּבָנִינוּ אֲחֵרִים לְאֵלֵיהֶם;כַּדָּת שָׂרַפְנוּ אֶת סְפָרֵינוּאֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בָּם לָאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה. כִּדְבַר הַנְּבוּאָה בָּאוּ הַבַּרְבָּרִים,וְנָטְלוּ מִיַּד הַמֶּלֶךְ אֶת מַפְתְּחוֹת הָעִיר.אַךְ בְּבוֹאָם עָטוּ לְבוּשׁ כִּלְבוּשׁ הָאָרֶץ,וּמִנְהָגָם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה;וְעֵת צִוּוּ עָלֵינוּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ,לֹא יָדַעְנוּ עוֹד מָתַיבָּאוּ הַבַּרְבָּרִים.השירים, שחוברו לאורך כעשרים שנה, כתובים במגוון סוגות-שיר, ואפשר לגלות ביניהם פנים קלאסיים ורומנטיים, מודרניים ואף פוסט-מודרניים. הספר כולל גם שער של תרגומי סיפור ושירים מאת ג'ורג' אורוול ("להרוג פיל"), ו.ב. ייטס, צ'רלס סימיק ויאן-לי, העוסקים באותם נושאים עצמם. "משא המשוגע" הוא דיבור פוליפוני הנע בין התוכחה לפרודיה ובין הנשגב לפנטסטי, ומקיף בשיריו התעלות ואלימות, תוכחה ואחוה, כמיהה וכאב.