דמות‭ ‬בדיונית‭ ‬שרוצה‭ ‬לנקום‭ ‬בסופר‭ ‬שהכניס‭ ‬אותה‭ ‬להיריון‭ ‬והדביק‭ ‬אותה‭ ‬באיידס; ‬יוצר‭ ‬שנפטר‭ ‬מניתוח‭ ‬פשוט‭ ‬ומספר‭ ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬חייו‭ ‬ואהבתו‭ ‬לרקדנית‭ ‬שרצתה‭ ‬להיות‭ ‬משוררת; ‬פילוסוף‭ ‬יווני‭ ‬שמצייץ‭ ‬בטוויטר; ‬כותב‭ ‬ישראלי‭ ‬מתוסכל‭ ‬בברלין‭ ‬שלאחר‭ ‬האפוקליפסה‭ ‬מגלה‭ ‬את‭ ‬גיבור‭ ‬ספרו‭ ‬הקודם‭ ‬יושב‭ ‬לידו‭ ‬בבר; ‬סופר‭ ‬מזדקן‭ ‬ומוכר‭ ‬את‭ ‬נשמתו‭ ‬לשטן‭... ‬דמויות‭ ‬אלו‭ ‬ועוד‭ ‬רבות‭ ‬אחרות‭ ‬ממלאות‭ ‬את‭ ‬דפי‭ ‬קובץ‭ ‬הסיפורים‭ ‬הראשון‭ ‬של‭ ‬המשורר‭ ‬מתי‭ ‬שמואלוף. ‬כולן‭ ‬מכרסמות‭ ‬בשוליו‭ ‬של‭ ‬עו לם‭ ‬הספרות‭, ‬מידפקות‭ ‬על‭ ‬דלתו‭ ‬ומבקשות‭ ‬במפגיע‭ ‬להתקבל, ‬להיאהב, ‬להיראות, ‬על‭ ‬אף‭ ‬ועל‭ ‬כל‭ ‬פגמיהן. ‬אהבה‭ ‬ומוות, ‬זהות‭ ‬ואלימות, ‬גלות‭ ‬ושיבה‭ ‬מתערבלים‭ ‬ללא‭ ‬הרף‭ ‬בסיפורים‭ ‬אלו, ‬המאוכלסים‭ ‬ביצורי‭ ‬בעתה, ‬בכפילים, ‬בתאומים, ‬בחילופי‭ ‬זהויות‭ ‬ובמגדרים‭ ‬ומצבי‭ ‬תודעה‭ ‬משתנים. ‬בלשון‭ ‬היברידית, ‬יצור‭ ‬כלאיים‭ ‬של‭ ‬פרוזה‭ ‬משולחת‭ ‬ושל‭ ‬פיוט‭ ‬מלוטש, ‬שמואלוף‭ ‬כולא‭ ‬את‭ ‬נמעניו‭ ‬במבוך‭ ‬מראות‭ ‬תודעתי‭ ‬של‭ ‬גותיקה‭ ‬פוסט–מודרנית, ‬ארס–פואטיקה‭ ‬מסויטת‭ ‬ורומנטיקה‭,‬
 שקשה‭ ‬להתנגד‭ ‬לו‭ ‬ולהישאר‭ ‬אדישים‭ ‬לקסמיו‭ ‬הפרועים