״עד הימים האחרונים לא ידעתי אם להביא את הבקבוק הכחול להצגה. הבקבוק הפך להיות הקמיע הסודי שלי, שלי ושל אמא. נטע מילאה תא בקבוק החרסינה הלבן ב''מי ורדים'' מתעשיית הבושם שלנו והעמידה אותו בתוך התיבה כאילו הוא הבקבוק המיוחד בו שמור שיקוי הפלאים. אני לא יכולתי לוותר על הבקבוק הכחול. משהו בתוכי לחש ורחש: הבקבוק הכחול, הבקבוק הכחול... ככל שהתקרב מועד ההצגה הרגשתי שאני מוכרחה להביא את הקמיע שלי למחסן, כדי שברגע הקצר בו תיחשף התיבה לקהל יראה רק הבקבוק הכחול, הבקבוק היחיד המתאים באמת לסיפור". ילדי שכונת הזית, ושירי בראשם, מכינים הצגה. במחסן פח ישן, שנשכח במגרש הגרוטאות, הם עורכים חזרות, בונים תפאורה ומסתירים את התלבושות. אמא של שירי שוכבת בבית חולים בירושלים. אבא יושב לידה ושירי הבודדה והחרדה משקיעה את עצמה בהכנות לצגה. ההצגה, כמו האגדות, מסתיימת בטוב. אבל מי יביא לאמא סם מרפא? מי יתן לאמא שיקוי פלא שתוכל לקום ממטת חוליה ולשוב ולשיר ולשמוח כבעבר?!