״הנה אני, איש בין אנשים. לפעמים החיים גדולים עלי, אבל אני חי אותם כי אני מוכרח, כמו כולם. והנה זה העיקר: פעם הייתי ילד, היום אני אבא. חיי חולפים, אני חי אותם ומתבונן בהם. אני כותב כי זו הדרך שבה אני מנסה להיאחז בהם עד כמה שאפשר, שלא יילכו לאיבוד".עשרים ותשעה הקטעים שבספר הזה, שכל אחד מהם הוא טקסט שלם ובשל העומד בזכות עצמו, נלקחו מתוך יצירה ספרותית יחידה במינה. "חומר החיים", ספרו הגדול, הלא גמור של יצחק לבני, החל להיכתב לפני שנים רבות וחומק מנסיונות לסיווג או הגדרה מדויקת: רומן ריאליסטי פחות או יותר, המנוסח בסגנון "כתיבת חיים", כקטעי אוטוביוגרפיה בלתי-מהימנה, מומצאת בחלקה הגדול, או אולי כשרשרת פוסטים-בהמשכים, בבלוג אישי שמעולם לא הועלה לרשת.בשפה מדויקת, עניינית ולא מסולסלת, ועם זאת עשירה, רבת רבדים, חושנית ואינטליגנטית להפליא, מציל לבני את חומרי החיים משיני מפלצת ההתפוגגות המתמדת, הבולעת יום אחר יום, ללא הרף ולנצח, את רגעינו, חיינו, שאין ולא יהיה להם תחליף. עולם החולין לובש אצלו חגיגיות וקסם, נספג בתחושת הפלא החרישי של הרגע החולף. החיים בתנועותיהם הזעירות, הפתעותיהם הקטנות, כיעורם המצמרר ויפעתם היומיומית, שוברת הלב, הופכים כבמגע אלכימאי לספרות משוכללת, רבת עוצמה ויופי.חלק מהקטעים פורסמו בעבר במדורי הספרות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" ובכתב העת "סימן קריאה" והתקבלו בהערכה ובעניין.לספר מצורפת אחרית דבר נרחבת מאת אלאונורה לב.יצחק לבני הוא בין אנשי התקשורת המשפיעים בישראל. לבני שימש כמנכ"ל רשות השידור במשך חמש שנים, היה מפקד גלי צה"ל במשך שש שנים ונחשב למי שהפך אותה מתחנה שולית למה שהיא כיום: הגדיל אותה מחמש שעות שידור ל-24 שעות, שינה את אופייה ועשה אותה לתחנה אזרחית יצירתית, תוססת, ובלתי תלויה. לבני שימש בתפקידים תקשורתיים משפיעים ובתוכם:עורך במחנה, יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, יו"ר ועדת לבני לרפורמה ברשות השידור. הוא היה נשיא המועצה לארץ ישראל יפה, ראש המדור לספרות במועצה לתרבות ואמנות, יו"ר חבר השופטים של פרס ספיר וכיום – יו"ר המכון לתרגום ספרות עברית לשפות זרות. הוא מגיש מזה שנים תוכנית אישית פופולארית ברשת ב'. בצעירותו היה חבר בקבוצה הספרותית "לקראת" שהצמיחה את נתן זך, יהודה עמיחי, ודוד אבידן."האירוע הספרותי של השנה" – מוסף "הארץ"."נס ספרותי. יצירת מופת. סיפורים כמו שתקראו בספרו של יצחק לבני יכול לכתוב רק סופר גדול. אין עוד דבר כזה" – אייל מגד, "תרבות וספרות"."כתיבה נדירה ויפהפייה כזאת לא קראתי בעברית כבר שנים" – המשורר דורי מנור."ספר מרהיב" – המבקר עמרי הרצוג, מוסף "ספרים"."זך, חם וחכם ובמידת אנוש – במובן הכי נאצל של הצירוף הזה" – פרופ' יגאל שוורץ."ספר מיוחד במינו, החומק מכל הגדרה, ספר נהדר שיש בו משלים, הומור ואירוניה, וכנות אינסופית שובת לב" – פרופ' ניצה בן דב, "מקור ראשון"