כולנו קראנו על מר עכבר, אבל איננו יודעים עליו דבר: למה עזב את ביתו שבקומה החמישית; לאן הלך; ועוד פחות מכך אנו יודעים על חייו, משפחתו ועולמו הפנימי. הדמות השולית בספרה של לאה גולדברג מהווה נקודת מוצא לאחד הטקסטים הנועזים, הפראיים והיפים ביותר שתקראו. ההתוודעות אל מר עכבר היא גם התוודעות אל עולם כתיבה יוצא דופן שמעמיד בפנינו גדעון הרן, איש שהתגלגל אל עולם המילים כמעט־במקרה ונשאר לגמרי־לא־במקרה. הרן מציב זו ליד זו, זו כנגד זו, שתי נובלות מופלאות — מר עכבר ואליזבטה — שתי דמויות ייחודיות למרחב הספרותי הכתובות באופן שאינו חדל להפתיע. מר עכבר יוצא ללוטציה בעקבות תחרות מוסיקלית שהוא מתעתד לנגן בה; אליזבטה, העובדת בדלפק הבשר בסופר, חולמת על ערבות סיביר וקידוחי הקרח שהותירה מאחור ומרשה לעצמה, אולי, להתאהב. גדעון הרן, באופן כתיבתו, מנייד אותנו בעוצמה בין כאב לצחוק פרוע, בין גיחוך להזדהות, ובעיקר — נותן לנו לשהות רגעים ארוכים בתוך הראש הווירטואוזי שלו, שלא חדל להמציא לנו פטנטים. (עינת יקיר)