סיפור ימי ילדות והווי החיים בקרב הפשוטים והתמימים, פשוטי עם החפים ממיתוס של גבורה, אשר גורל ההיסטוריה נשא אותם אל ישראל של שנות החמישים המוקדמות. כאן המשיכו את מסע השנים דרך האוהל, הבדון, הצריף ועד לשיכון שבשכונת העוני. תיאור עולמם הישן על גדות הפרת, עוד בטרם פקח המספר את עיניו והפך שותף למסעם, מבוסס בעיקר על זיכרון שנמסר. לעומת זאת, חוויות ילדותו של הכותב במעברה ובשכונה, המהווים את עמוד השדרה של הספר, הם עדות אישית הנשענת על זיכרונות שהותירו בו חותם.

ברצף של סצנות מקומות ואנשים, נפרשים הווי חיים וחוויותיו של הכותב כילד לאורך אותן שנים. זהו ספר המבקש להפוך חוויה אישית לעדות ולאשנב דרכו ניתן להביט בשולי האפופיאה של הקמת מדינת־ישראל בעיניים של ילד ובמבט מפוכח כאחת. בספר משובצים מספר שירים שנולדו בהשראת כתיבת הספר.