״כשעץ מתבונן בך, אתה לא חושש מפניו. אין בך יראה. אתה מקבל את המבט שלו כמו היית אחד מעלעליו, ניצן בוהק במרומיו, חיוך גדול בשמי התכלת שלו. כשעץ מתבונן בך, אינך אלא ענף מהורהר״.

בפתח בוסתנה הקסום של עוזתנא ניצב זייתו – פעמון המעוטר ביד אומן, מלאכת מחשבת של ממש ונשמת הכניסה אל עולמה המסקרן והמופלא.

בצעירותה ניתן לה הגן במתנה מאביה, כמחוות פיוס להתנגדותו לקשר שנבט בינה לבין אהובהּ, ביהר. מאז נעלם ביהר, והאהבה שלא מומשה ממשיכה להדהד בליבה של עוזתנא כצלצולו של זייתו הפעמון בגנהּ.

אט־אט מתהדר הבוסתן של עוזתנא באורחים בלתי צפויים, וביניהם הרוכלת נור ובנה, וחבורת מוזיקאים נודדים ובראשם קמנצ׳ה, נגן מחונן ומספר סיפורים מופלא שנהג לנגן בבית אביה.

״וכמו שבמיתרי הקמנצ׳ה שלו מסתתרות כל המנגינות שביקום, כך נחבאות בסגור ליבו של האדם כל האיכויות שבו״.

הגן מתהווה ומשתנה בהתאם למצב הרגש של עוזתנא, גבִרתו המסתורית. גם קורות חייהן של שלל הדמויות המרתקות שהוא מזמן אליו נכרכים יחדיו בצורה סוחפת ומרגשת, ונפרשים בפני הקוראים דרך כתיבתה העדינה והפיוטיות של המחברת.

צִפּוֹרֶת וְזַיְיתוּ הוא ספרה הראשון של דליה שפיגל.