לפעמים יש לנו סיפור שצריך למצוא את האומץ לספר אותו.

"עוד לא עבר אפילו שבוע. אפילו לא שבוע שלם אבל עם שלושה בתי ספר, איזה שישה או שבעה שוטרים, שני עורכי דין, שתי עובדות סוציאליות, המכשפה מהחירום ופרַנסין".

אלה הם החלקים הקלים של הסיפור, כפי שמספרת דלה (קיצור של דֶַלישֶס) בת העשר.

אמן של דֶלָה ושל אחותה סוקי בת ה־16 כלואה בבית הסוהר בשל שימוש בסמים שגרמו פיצוץ בבית מלון. את אביהן הן אינן מכירות ואינן יודעות אפילו אם לשתיהן אותו אב. החבר של האם, מר קליפטון, אוסף אותן לביתו, אך בשל מעשה איום ונורא – שיסופר בהמשך, בחלק של הדברים הקשים, הן נאלצות להימלט. אין להן איש בעולם, רק זו את זו, וסוקי הגדולה מטפלת באחותה הצעירה, מגוננת עליה ונוטלת אחריות על הישרדותן.

הסופרת חושפת את הסיפור שכבה אחר שכבה ומיטיבה לשמור על איזון בין חיים קשים כפי שהם יכולים להיות, לבין חיים יפים כפי שהם יכולים להיות.

אירוע דרמטי שמפריד בין האחיות גורם לכל אחת מהן להינתק מהתלות באחרת, למצוא את קולה העצמאי ולהעצים אותה.

מילים לוחמות הוא סיפור סוחף, אמין וחודר. אי־אפשר שלא לחוש הזדהות ואמפתיה כלפי סוקי ודלה למן הרגע הראשון. וכך כתבה אחת קוראות: "כשהגעתי לעשרים העמודים האחרונים, הנחתי את הספר בצד כי לא רציתי שייגמר. כשסיימתי, חשתי שהתמלאתי תקווה וכוח."

ספר שיעודד כל אחת ואחד למצוא את קולה/קולו ולעמוד על שלה/שלו.