לא אחמיץ את הזריחה הוא סיפור על התמודדות אופטימית עם סבכיה הרבים והמגוונים של האהבה המוסיפה להקרין רוח של תקווה והתחדשות למרות כל הנסיבות.

המספר, אינדיווידואליסט מושבע, המתכונן לנסיעה לאוניברסיטה בארצות הברית על מנת להשלים את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופסור ידוע להיסטוריה, מתאהב באופן מפתיע למדי בספרנית המשתדלת לסייע לו, אך מתקשה למסד את הקשר הסוחף ביניהם למערכת זוגית מלאה ומחייבת.

במקביל נוכח תחקיריו הוא מתוודע אל אהבה של קשישים המתקרבים אל הסוף הבלתי נמנע, ולמרות שאהבתם נעדרת כל אחיזה במציאות, תוחלת נדירה של ייחודית זוגית פועמת בקרבם והם משתוקקים למצות אותה עד תום.

הוא נפגש עם אלינור, הבת החשאית שלהם, ושומע ממנה על הוריה שהלכו לעולמם: "עכשיו סופסוף הם יכולים להיפגש ולבלות יחד במחלקת הסרטנים בגן עדן", ואינו יכול שלא לתמוה, מדוע האהבה יוצאת הדופן ביניהם לא זכתה להתממש.

כשהחלטה סופית מתגבשת בקרבו והוא מתחיל לבצע הכנות מעשיות לקראת נסיעתו, מקבל המספר מכתב מפתיע מהפרופסור המנחה שלו. ומכאן ואילך אנחנו תוהים: האם הוא יפיק לקח מתוך ניסיונם וסיפורי חייהם של אחרים ובסופו של דבר יחליט לוותר על חלום הדוקטורט ולא יחמיץ את הסיכוי לממש את אהבתו?

לא אחמיץ את הזריחה הוא ספרו הרביעי של דוד אדלר, לאחר ספר השירים: עשה לך שתיקה, ספר הילדים: אוהב אותה מאוד, עדיין ועוד, והרומן ההיסטורי: הייתי צריך לכתוב על אבא.