הלכנו למערה כי רצינו להיות עם מקימי ארגון ´השומר´. שרון רצתה בעקר לפגוש את אלכסנדר זייד. היא הצטלמה ליד הפסל שלו וחשבה שהוא מה־זה חתיך. והנה אנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, טלפון סלולרי והכל, היינו לכמה שעות... רגע, מה זה, איך יכול להיות שקבלנו פתאום הודעת טקסט? "דיו, חמודה!" שמענו את הרוכב, "אנחנו חיבים להשיג את הגנבים ולהחזיר את העגלים..." שרון תפסה בידי. "שודדים גנבו עגלים מהחלוצים היהודים," היא לחשה, "ואלכסנדר זייד רודף אחריהם להחזיר את העגלים. ככה זה היה בתקופה ההיא." הרמתי את ראשי והבטתי ביתושים שחגו במעגלים סביב הנורה. "שרון..." לחשתי בקול רועד, "הנורה הזאת..." "מה אתה?" "איך היא דולקת..." כמעט נחנקתי, "אם בתקופה של 'השומר' עוד לא הביאו את החשמל לארץ־ישראל...".