הקקטוס של יערה פרח פעם אחת, אבל אחר כך קרו לו בעיקר דברים לא טובים; כמו שקרו לה ולמשפחה שלה. יום אחד, כשיערה חזרה הביתה, אמה לא הייתה שם. לקחו אותה לבית חולים. יערה ראתה שתי מזוודות גדולות פעורות על הספה, אבא שלה נראה עייף, מקומט וסחוט. "יערה, תביני," קולו של אבא היה מפציר, מתחנן, "את הרי יודעת שהיא כבר הרבה זמן לא בסדר... היא זקוקה לטיפול... בבית חולים ידאגו לה, יבריאו אותה." אבא ויערה עוברים לגור בינתיים בבית של סבתא וסבא. הם טובים ונחמדים, אבל יערה מוטרדת. היא כועסת, חרדה ונבוכה, ובעיקר לאמא שלה. מתי היא תחזור, ואולי לא? כן, קשה להרוג קקטוס, אבל גם הוא זקוק לקצת פינוק, לביטחון ולחמימות, יערה לא מספיקה לחשוב עליו.