שירי צעצועים, כדרכם של שירים, נכתבו אמנם בבדידות, אך לא בד' אמות של חדר סגור. הם נכתבו באוויר הפתוח של חורש אלונים בגליל, על הסלע המשמש לעדולה שולחן כתיבה. ואולם משהגיעו אל שולחן המערכת, הפכו ליצירה משותפת של משוררת, בוני-צעצועים, צלמת, עורכת ומעצבת. זה היה סיעור מוחין מתמשך, שהשתתפו בו גם הצעצועים "מן החיים" ששימשו השראה לשירים, ואחר-כך – לצעצועים החדשים. לא הסתפקנו בצילומי סטודיו, והוצאנו אותם אל הטבע: לחורשה, לים, אל הפרחים והעשבים... ועם צעצועים דעתניים שכאלה, לא פלא שנוצרה חגיגה שכזאת.