"ללכת", ספר שיריו של אביחי נולד בזמן ללא זמן, של חיים מול חידלון. המילים שוקעות עמו אל מצולות הכאב, והמילים הן גם המתעצמות עמו ומחלצות אותו מאין אל היות. שיריו נוקבים ומהדהדים בלב הקורא, והם הקתרזיס המאייד את הזמן הקצוב לו אל המרחב הנפרש לפניו. ומתעוררת בו הכמיהה הבלתי פוסקת לחיים, לאהבה, לנתינה, והיא נארגת באגדות שסופרו, במסורות שספג בילדותו, בניחוחות השוק ובפסיפס הדמויות הסובבות אותו. ואביחי מניח אותם נדבך על נדבך, להיבנות בהם מחדש. (מנחם מ' פאלק) הַשִּׁירָה הִיא קְפִיצָה לָרֹחַק. הַכְּאֵב הוּא קֶרֶשׁ הַקְּפִיצָה שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹלֶה הַשִּׁיר לְגֹבַהּ נָמוּךְ לְמַדַּי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמְהַלֵּךְ מְעַט בָּאֲוִיר עַד רֶגַע הַנְּפִילָה עַל הַקַּרְקַע. וְהַמְּבַקְּרִים מוֹדְדִים אֶת הַמֶּרְחָק..