יעל היא נסיכת הפקולטה, המועמדת הבטוחה לאחד מקומץ התקנים הנחשקים, עליהם מתחרים כל שאר הדוקטורנטים בהיאבקות בוץ חופשית. היא סטודנטית מצטיינת, ובדיוק סיימה מאמר שללא ספק עומד להתפרסם בכתב עת מוכר, המנחה שלה מוערך ומעריך אותה והיא מועמדת לפרס חשוב. בעלה ההייטקיסט וסביבתה הקרובה יכולים להתייחס לקריירה האקדמית שלה כתחביב, אבל יעל יודעת לאן היא רוצה להגיע. היא שאפתנית, נחושה ולא רואה אף אחד ממטר. אך כשהיא חוזרת מחופשת לידה, אחרי שהצליחה בעזרת משמעת הברזל המפורסמת שלה להוריד את כל מה שהעלתה, היא מגלה שחזרה לתחתית הסולם. אף אחד לא מחכה לה, לא מתחשב בה ולא מבין אותה, ולטפס בעקבים עם תינוק על חומות של אדישות זה לא פשוט, וגם לא להתמודד עם רות, סגנית הדיקן הקשוחה, שנראה ששונאת נשים בכלל ואימהות ואותה בפרט. אבל הכי קשה לה להתמודד עם האמירה של רות: "אני מבינה שהחלטת לוותר על להיות אקדמאית כדי לשחק אמא." הניסיון להתמודד עם האמירה הזו תרדוף את יעל ותדחוף אותה לקבל החלטה שתטלטל את יסודות עולמה. מדרגות זכוכית מתאר בלשון עכשווית, קלילה וישירה, את התמרונים האינסופיים והסלאלומים המסוכנים ששוכנים בין הקריירה לאימהות, בין הבית והחוץ ובין היחד והנפרד.