ב- 24 בספטמבר 1963 הגיע ללונדון ד"ר יעקב הרצוג, סגן המנהל הכללי של משרד החוץ, ויצא למרפאתו של רופא יהודי, הד"ר עמנואל הרברט. הרופא הודיע לו כי "צ'רלס" כבר הגיע, והוליכו לחדר צדדי. "צ'רלס" קם ממקומו, הרצוג קד לעומתו ולחץ את ידו. היה זה חוסיין מלך ירדן. זו היתה הפגישה הראשונה בין המלך חוסיין לבין נציג ישראלי. מסכת הפגישות החשאיות נמשכה תשע שנים, והרצוג בן-שיחו המוסמך של מלך ירדן. במקביל עסק הרצוג בפעילות חשאית מרתקת - הוא כרת ברית סודית עם האימאם של תימן בעת מלחמת-האזרחים, טווה קשרים עם הנוצרים בלבנון, וניהל כמוסים עם מנהיגים נוספים. לא במקרה נבחר ד"ר הרצוג לשליחויות החשאיות הללו. הוא נחשב לאחד האישים המזהירים בצמרת המדינה. ד"ר הרצוג היה רב, תלמיד חכם ודיפלומט מוכשר, בנו של הרב הראשי לישראל ואחיו של נשיא המדינה לעתיד חיים הרצוג. הוא היה יועצם הקרוב של ארבעה ראשי ממשלה - משה שרת, דוד בן גוריון, לוי אשכול וגלדה מאיר - ציר בארצות-הברית, שגריר בקנדה ומנכ"ל משרד ראש-הממשלה. הרצוג זכה לפרסום נרחב בעקבות הוויכוח הנוקב שניהל עם הפרופסור ארנולד טוינבי, מגדולי ההיסטוריונים בעולם. בעת ביקור בקנדה המשיל טוינבי את היהודים ל"מאובנים", והשווה את פעולות צה"ל במלחמת-השחרור לפשעי הנאצים במלחמת-העולם השנייה. מבלי להיוועץ באיש, פנה אליו הרצוג והזמינו לוויכוח פומבי, המזכיר את הוויכוחים שניהלו רבנים יהודים הגד מלעיזים נוצרים בימי-הביניים. בעימות שנערך באוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול, הנחיל הרצוג לטוינבי תבוסה מוחצת, והפיח גאווה עמוקה בישראל ובקרב העם היהודי. פרופסור מיכאל בר-זהר הקדיש שלוש שנים לכתיבת הביוגרפיה של ד"ר יעקב הרצוג, איש מופלא ורב-גוני, שחייו נקטעו לפתע.