מה היה תפקידה העיקרי של הנבואה, ומהם עקרונותיה? חלק הארי של התנ"ך הוא ספרי נבואה. בתפישה העממית היה תפקידו של הנביא לספק את סקרנותם של בני האדם, ולתאר להם את העתיד הצפוי להם. ואולם תשובה זו אינה עומדת במבחן הביקורת, שכן רוב נבואות הנביאים אינו עוסק כלל בעתיד, ותפקידה של הנבואה לא היה לספק סקרנות. בספר זה מציע הרב יובל שרלו מענה אחר לשאלה זו: תפקידה של הנבואה להציע לקהל שומעיה את ה"פרשנות הפנימית של המציאות". תשומת ליבו של הנביא נתונה להווה , ובנבואתו הוא בוחן ומנתח את המציאות בימיו. הנביא משלים את מה שעיני בני האדם אינן מסוגלות לעשות - לקרוא את מה שמעבר למציאות הממשית. בשל כך נתקל הנביא בחוסר אמון מתמיד, שכן דבריו מנוגדים לכל מה שמקובל כפרשנות הריאלית של המציאות. מבחינה תוכנית, פרשנות נבואית מתייחדת בקביעה כי עיקר העיקרים הוא המוסר, הצדק והמשפט , וחברה מושתתת על עקרונות אלה. בספר נבחנות סוגיות רבות העוסקות בדברי הנבואה. שמו של הספר - יראה כלבב - לקוח מספר שמואל, ובא לבטא כי עיקר תפקידו של הנביא להתבונן אל מה שמכונה ה"לב" - בין כמטפורה למידות הטובות, ובין כביטוי המציין שהנביא מחדש את מה שנסתר מעיני בני אדם. הספר מיועד לחובבי התנ"ך, אשר ייחשפו בו לפרשנות מהותית של דברי הנבואה, ולמי שחוסנה המוסרי של החברה עומד בראש מעייניו.