ילקוט הרעים, ארבע חוברות שירה ופרוזה משל צעירים חניכי השומר הצעיר מתל אביב שפורסמו באמצע שנות הארבעים, היו ציון דרך בתולדות הספרות העברית החדשה. באותן שנים, בעולם תרבותי שונה לחלוטין, יצרו צעירים מן המחנה האגודאי, רובם ירושלמים, שירה עברית שמעט ממנה פורסם בעיתונים הצנומים של מחנה זה. הם חסרו מסגרת מעודדת יצירה, לרשותם לא עמדו במות ספרותיות להצגת יצירותיהם ויצירתם נתפסה בחברה התורנית כעשייה חריגה שיש בה משום "ביטול תורה". היוצרים הצעירים שההינו לכתוב שירה זו, גילו תעוזה ומהפכנות והתוו דרך חדשה בעולם התרבותי של המחנה האגודאי. שירתם, ברובה, אינה בגדר "שירת קודש" ונושאיה מגוונים. רבים מהשירים עוסקים בשואה, יש בהם שירים ליריים, שירי מולדת ושירי ילדים. שירה זו, אף שהיא חלק מן הספרות העברית החדשה שיצר היישוב העברי בארץ ישראל, לא נודעה לחובבי הספרות ולחוקריה ונותרה עלומה. הספר פותח צוהר ליצירה זו. בחלק הראשון של הספר נידון הרקע החברתי והתרבותי שלה, והוצגו כמה מן המשוררים האגודאים ויצירתם; בחלקו השני הובא מבחר משיריהם. ד"ר יוסף פונד עוסק בחקר אגודת ישראל כתנועה פוליטית, ומחקריו מציגים הבטים היסטוריים, אידיאולוגיים ותרבותיים בהתפתחות התנועה.