הָיִיתִי רוֹצָה לְהַאֲמִין/ שֶׁהַסֵּבֶל עַל כָּל מִנְעַד צַעֲקוֹתָיו/ וּלְחִישׁוֹתָיו הוּא תַּחְבּוּלָה סִפְרוּתִית / שֶׁבָּאָה לְטַהֵר אֶת הַמֹּחַ הָאֱנוֹשִׁי מֵהָרֹעַ. ספרי האחרון לִתְפֹּס קְצָת אוֹר מוקדש לזכרו של דויד ברזיס בן זוגי שנפטר מסיבוכי מחלת הקורונה באוקטובר 2020; הספר מכיל שני קבצים שנאגדו יחדיו. שירי הקובץ הראשון נכתבו לפני מותו, והקובץ השני הוא יומן אבל פיוטי. תהום פעורה בין החיים שלפני ואחרי, אך הכתיבה מגשרת בניסיון מתמשך לאחוז בחוט התקווה, לצוד מעט אור. לאה זהבי. מספרי המחברת: שירה: תנועה שואפת לאבן (עקד, 1984); בגד (עקד, 1984); אישה צוחקת לבד (כרמל, 1994); פינה זעירה במקום בורח (אבן חֹשן 2009); רצה ושבה (אבן חֹשן, 2014); תחזוקה שוטפת (אבן חֹשן, 2018). פרוזה: דרימינג.Doc (כרמל, 2005); סיפורים שתוקים (כרמל, 2014); ספר הלילה (כרמל, 2020).