משה ארנס, יליד 1925, בן דור המייסדים של מדינת ישראל, כיהן כשר החוץ וכשר הביטחון בממשלותיהם של מנחם בגין, יצחק שמיר ובנימין נתניהו, שירת כשגריר ישראל בוושינגטון והיה חלק מהנוף הפוליטי של המדינה שנים רבות, כשהוא בולט בתבונתו, ביושרתו ובדבקות בהשקפת עולמו. הקריירה הפוליטית שלו נמשכה כשלושה עשורים ולכל אורכה דבק בחזונו לפיו יש לשמור על ישראל חזקה דיה לעמוד באתגרים בסביבה העוינת שבה היא נטועה, בין מדינות אויב השואפות לסלקה מן האזור. בספרו האוטוביוגרפי המרתק מספר ארנס על תרומתו למאבקה של מדינת ישראל הצעירה לשרוד ולשגשג כנגד כל הסיכויים, על התפקיד שמילא בהקמת המחלקה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, שם היה פרופסור חבר, ועל חלקו בהקמת התעשייה האווירית יש מאין. ארנס מוסיף ומתאר את המאבקים הרבים שניהל בזירה הפוליטית, אלה שמהם יצא כשידו על העליונה ואלה שבהם לא צלחה דרכו. בין האחרונים אפשר למנות את התנגדותו הבלתי-מתפשרת לעקירת הישובים בגוש קטיף שברצועת עזה- פעולה שהביאה להשתלטות ארגון חמאס על הרצועה, ואת מלחמתו הנואשת בהחלטה לבטל את פרוייקט הלביא, שהיה בבת עינו. ספר זה רוקם דיוקן מרשים של פוליטיקאי מן הסוג שאינו נפוץ היום בין ספסלי הכנסת וסביב שולחן הממשלה, אדם מרתק שתרומתו לחברה הישראלית לא תסולא בפז.