"בימים אלה של בלבול, תהייה ושיבוש מערכות יומי, אני סבתא־ילדה. שאלות מיומנים ומרומנים של גיל ההתבגרות חוזרות אליי ומתעתעות בי, מעלות חיוכים חדשים על שפתיי: מה זאת אהבה?... האם יש מנה מוקצבת של אהבה לכל אדם בחייו? ....וכשאני מגיעה להרהר באהבה שפוגעת גם בזקנים, אני מחפשת מתכון וטובעת בים של תהיות: מה יכול להבטיח אהבת זקנים? מה יקצוב את זמנה? כמה דמעות, כמה תאוות בשרים, כמה ניסיון חיים, חוכמה וחמלה יכול להכיל הצירוף החדש?" (מתוך הספר). לאבד רומן הוא הספר האחרון שכתבה אילנה רימלט לפני מותה. במילים מדויקות וחשופות היא נוגעת בייסורי הנפש ובכמיהות הגוף של בני הגיל השלישי, ובכך פותחת צוהר לא רק לאישי שלה, אלא גם לעולם המאוויים של מי שלרוב מודרים מהשיח כשזה מגיע לענייני הלב. זהו טקסט נוקב שנע בין הפרטי לציבורי, ואגב כך מהווה תזכורת רבת עוצמה לכך שהזקנה אינה מקלה על ייסוריי הלב וכמיהות הגוף. אילנה רימלט הייתה אשת חינוך וסופרת. זהו ספרה החמישי.