יוסף גורני הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה יהודית בת זמננו באוניברסיטת תל אביב. תחום התמחותו – התנועה האתנית והלאומית היהודית במזרח אירופה, בארץ ישראל ובארצות הברית במאות התשע עשרה והעשרים. פרסם מחקרים רבים בארץ ובחוץ לארץ. בספרו תעודת זהות כלולים סיפור אישֿאוטוביוגרפי של המחבר ואסופה של מאמרים בנושאים לאומיים. חלקו הראשון של הספר מספר את סיפורו של גורני כילד בר מזל שהוגלה עם הוריו מפולין אל מעמקי רוסיה הסובייטית. כך זכה המחבר להינצל מגורל אכזר של שבי ורצח בידי השלטון הנאצי וגם להגיע עם הוריו לאחר המלחמה אל ארץ ישראל. הספר מתאר את דרכם הנפתלת ארצה באניית מעפילים ואת הקליטה בחברה החדשה, מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. בחלקו השני של הספר מקובצים מאמריו של גורני בעיתונות היומית. המאמרים דנים בשאלות לאומיות בתחום החברתי והמדיני: העימות הלאומי הממושך בין יהודים וערבים; המתח העדתי הפנימי המתפרץ לסירוגין; החיכוך המתמשך בין מדינת ישראל לתפוצה היהודית, במיוחד זו שבארצות הברית. שאלות אלה, המעסיקות את הציבור הישראלי, אוצרות בחובן את מורכבות הזיכרון וההגות הבאים לידי ביטוי בשני חלקי הספר, והם שני נושאים הקשורים זה בזה לבלי הפרד באישיותו ובחווייתו של המחבר.